החלטה בתיק בש"א 165947/08

1.         בפני בקשה שהוגשה על ידי ב"כ הנתבעים 1  ו- 3 בחודש יוני 2008 לסילוק התובענה על הסף ו/או מחיקת סעיפים מכתב התביעה.

2.         אין זו הבקשה הראשונה המוגשת על ידי ב"כ המבקשים שהם הנתבעים 1 ו-3.

3.         במסגרת בקשה ל"מתן הוראות" אשר הוגשה בבש"א 154866/08 בחודש פברואר 2008 ביקשו ב"כ הנתבעים 1 ו-3 לאפשר הגשה בשנית של בקשה לסילוק התובענה על הסף ו/או למחיקת סעיפים מכתב התביעה (וזאת בשים לב לכך, שבבקשה אשר הוגשה בחודש ינואר 2005 לסילוק התובענה על הסף, ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת מארק - הורנצ'יק ביום 17/7/05 ולפיה פתוחה הדרך לנתבעים להעלות את טענותיהם בסיום פרשת הראיות).

ב"כ הנתבעים טענו, כי לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע,  ניתן להיווכח כבר בשלב זה, שיש לדחות את התביעה על הסף.

4.         בהחלטתי מיום 15/5/08 איפשרתי לב"כ הנתבעים להגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף וזו הבקשה שבפני.

5.         על פי החלטתי מיום 25/6/08 היתה קיימת למשיב - התובע זכות תגובה על פי תקנה 241 (ג) לתקסד"א.

לאור החלטתי מיום 15/5/08 בוטלה ישיבת קדם משפט שהיתה קבועה ליום 1/6/08 וקבעתי ישיבת קדם משפט נדחית ליום 25/9/08 על מנת לאפשר לתובע להגיב כראוי לבקשה.

6.         בישיבת קדם המשפט ביקש התובע שלא להגיש תגובה בכתב אלא להגיב בעל פה.

בתגובתו לא היה משום תשובה לגופו של עניין בשום טענה אשר נטענה על ידי ב"כ הנתבעים.

טענות ב"כ הנתבעים הן טענות משפטיות, שיש להתמודד איתן בכלים משפטיים, ואילו התובע חוזר על טענותיו ולפיהן הנתבעים מושחתים, הפרקליטות מושחתת, בתי המשפט לא פועלים כשורה וכיוצ"ב וכיוצ"ב, אך הוא לא מתמודד לגופו של עניין עם הטענות.

7.         תמצית טענות המבקשים הן כדלקמן:

א)         התביעה עוסקת בשתי עילות תביעה נפרדות.

באשר לעילת התביעה הראשונה - זימון התובע לוועדה רפואית וכן עילת התביעה השניה - העברת מכתבו של הנתבע 2 להנהלת המכס, לא קיימת כלל עילת תביעה בלשון הרע שכן אין מדובר ב"לשון הרע" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע וכן שתי עילות התביעה אינן מקימות את יסוד ה"פרסום" על פי חוק איסור לשון הרע.

הנתבעים טוענים, כי בעובדות המפורטות בכתב התביעה אין כדי להקים עילת תביעה נגד הנתבעים.

ב)         באשר לעילת התביעה השנייה  נטען, כי דינה להידחות גם מהסיבה ולפיה לא ניתן לתבוע בגין לשון הרע על דרך ה"מחדל". (ראה לעניין זה ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות ואח' פ"ד מט (2) 843 וכן  ספרו של א. שנהר, דיני לשון הרע, בעמ' 86 - 87).

ג)          ב"כ הנתבעים טענו, כי קיימת חסינות בגין התביעה דנן לנוכח הוראות סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע ובמקרה דנן, גם אם בית המשפט היה סובר, כי כתב התביעה מגלה את יסודות ה"לשון הרע" ו"פרסום", הרי שמדובר בפרסום מותר כיוון שהמפרסם היה חייב לעשותו על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור.

ד)         ב"כ הנתבעים הצביעו על הוראות התקשיר ולפיהן הנתבע 1 היה רשאי ואף חייב לעשות את שעשה והתובע אינו יכול לתבוע בעילת תביעה אזרחית שאינה במישור דיני העבודה.

ה)         ב"כ הנתבעים טענו, כי דינה של התובענה להידחות על הסף גם לנוכח קיומו של מעשה בית דין.

ב"כ הנתבעים טענו, כי בבית הדין האזורי לעבודה ובבית הדין הארצי לעבודה ובבית המשפט העליון כבר נקבעו קביעות  באשר לתובע וטענותיו באשר לכך שמתנכלים לו על רקע היותו "חושף שחיתויות".